מחקר בנושא כוח הזיכרון

מחקר בנושא כוח הזיכרון המין האנושי ויכולת השליטה של המוח בשמירה של נתונים רבים במאגר אחיד ללא לאבדם

א. שכחה וזיכרון אינם הפכים – שחור או לבן, טוב או רע. זיכרון הוא לא תמיד ידיד טוב, ושכחה היא לא בהכרח אויב. טבעי לשכוח, ולא פעם גם רצוי לשכוח. שכחה היא מנגנון שעומד בפני עצמו, בעל התכוונות ותפקידים משלו. תהליכי זכירה ושכחה לא מתחרים אלה באלה. הקשר ביניהם דומה לקשר שבין הדיבור לשתיקה. אנו זקוקים לשניהם, ובמידה הנכונה.?

כמו שקיימים סוגי זיכרון שונים, כך קיימות שכחות מסוגים שונים. כשאנחנו מנסים להיזכר בהרצאה ולא מצליחים, התחושה היא ששכחנו מה ששמענו. למעשה, סביר מאוד להניח שכלל לא קלטנו את המידע, חשבנו על דברים אחרים או דיברנו עם השכן. כך אנו גם "שוכחים" היכן הנחנו את המשקפיים או את המפתחות: עשינו זאת באופן אוטומטי ובלא כל תשומת לב, ולכן לא הכנסנו את המקום שלהם לזיכרון שלנו.

שכחה מסוג אחר היא זו הקשורה לקיבולת של הזיכרון לטווח קצר, שכל מידע שחורג ממנה נדחק החוצה ונעלם. רוצים לראות? קראו את המספר הבא: 329450620482014

עכשיו תנסו להיזכר בו. לא הצלחתם, נכון? אנחנו יכולים לזכור מתוכו לכל היותר תשע ספרות. לשאר אין מקום במאגר המוגבל של הזיכרון קצר הטווח.

למה אנחנו שוכחים מידע שהגיע לזיכרון ארוך הטווח?

אומנם לזיכרון זה אין כל בעיות של קיבולת, אבל חוקרי הזיכרון סבורים כי שכחה של מידע כזה היא לא מחיקה של המידע, אלא דהייה, הרחקה או כיסוי שלו באמצעות זיכרונות אחרים. היא לא מקרית, ויש לכך כמה הסברים.

ההסבר הנפוץ לשכחה מהזיכרון ארוך הטווח מתייחס למשך הזמן החולף בין קליטה של המידע לבין ההיזכרות בו. עם הזמן דוהים עקבות הזיכרון כשם שדוהות אותיות הכתובות בדיו על נייר. ננסה להשיב לעצמנו על השאלות הבאות:

מה אכלתי היום בארוחת הצהריים, ומה כללה ארוחה זו ביום שני שעבר?

על השאלה הראשונה מן הסתם נדע כולנו לענות; על השנייה, ספק אם נוכל להשיב תשובה מדויקת. אפשר להציג זאת כמעין נוסחה: ככל שחולפים ימים רבים יותר, אנו זוכרים פחות ופחות. מרבית השכחה נגרמת בסמוך למועד רכישת המידע, והקצב שלה מואט לאחר מכן.

הנוסחה הזאת עובדת אצל כולם?

עקומת השכחה קיימת אצל כולנו: משכילים יותר ומשכילים פחות, צעירים ומבוגרים, עובדים בתעשייה ומורים בתיכון. אבל קצב הדהייה של עקבות הזיכרון הוא אישי והוא מושפע מגורמים רבים: חשיבותו של המידע לגבינו, סוג הרגשות שהוא מעורר בנו ומידת התאמתו לידע קודם ולעמדות שיש לנו כלפי עצמנו. בעיקר משפיעה מידת החזרה על המידע. מידע שאנחנו משננים ועושים בו שימוש תכוף דוהה לאט, ואילו מידע שמשתמשים בו פעם אחת בלבד אובד בדרך כלל.

קושי להגיע אל הזיכרונות תלוי גם במידע קודם באותו התחום. הפרעה בגלל השפעה של מידע קודם מתרחשת, למשל, כשהקוד של כרטיס האשראי הקודם מקשה עלינו לזכור את הקוד החדש.

באותו האופן בדיוק גם מידע חדש באותו התחום, שהתווסף למאגרי הזיכרון, יכול לגרום לשכחת המידע הקודם. למידה של פרק חדש בהיסטוריה, למשל, מקשה על זכירה של פרק קודם. כדי להמחיש זאת נדמיין לוח שכתוב עליו דבר מה. כאשר אנו כותבים על גביו דברים חדשים, מוסתרים אלה הקודמים.

אז למה שכחתי את התור לרופא שיניים?

לשכחה הזאת יש כנראה סיבה מסוג אחר. כבר לפני מאה שנה טען זיגמונד פרויד כי שכחה אינה מקרית וכי מאחוריה מסתתר תהליך של הדחקת זיכרונות בעלי מטען רגשי המעוררים חרדה.

לפי הגישה הזאת, לכל שכחה יש משמעות. כשאנחנו, למשל, שוכחים שם של אדם ומכנים אותו בשמו של אדם אחר, אולי אנחנו עושים כך משום שהוא מזכיר לנו מישהו שאנחנו לא מחבבים במיוחד או כועסים עליו.

אני לא כועסת על רופא השיניים שלי. נהפוך הוא – אני מחבבת אותו מאוד, אבל הביקור אצלו מטיל עליי אימה. לשכחה שכזאת יש תכלית. אנחנו שוכחים דברים שאנחנו לא רוצים לעשות. ילד ישכח, כאמור, להכין את שיעורי הבית, אנו נשכח לטלפן למס הכנסה או נשכח לקחת מהעבודה חומר שצריך לעבוד עליו בשעות הערב.

בשנים האחרונות מוצג הסבר נוסף לשכחה: הצורך של מערכת הזיכרון להגן על עצמה. מידע שאנחנו לא משתמשים בו ושלא רלוונטי בעבורנו כיום לא מועיל לנו. כדי להשתמש בצורה יעילה בזיכרון עלינו גם לעבד מידע וגם לאבד אותו: לזכור את מספר הטלפון הנוכחי ולא את הקודם, לזכור היכן החנינו את הרכב הבוקר ולא לפני שבוע.

לדעת חוקרים רבים, בתהליך השכחה אנחנו מנפים תכנים שאינם חשובים עוד ומפנים אנרגיות ומשאבי עיבוד לטיפול בתכנים רלוונטיים להווה. ואם תפקיד הזיכרון לשמש כנעליים נוחות ולהצעיד אותנו קדימה, כל מה שמכביד ואינו תורם לכך יישכח ויישאר בצדי הדרך.

אז יש גם יתרונות לשכחה?

במהלך שנים רבות עטו הפסיכולוגים על השכחה, התעללו בה והכתימו את שמה. הם ראו בה כשל, שיבוש, פגם, ובמקרה הנדיב התייחסו אליה כאל מנגנון הגנה. אחת המשימות בזירה הטיפולית הייתה למגר אותה, לנפץ את חומותיה, להעלות מהמעמקים את הזיכרון המיוסר. כך תבוא הגאולה. והנה בא עידן אחר, ואיתו הגיעו גם מחשבות חדשות. הוחזר כבודה האבוד של השכחה.

הגיע הזמן להכיר גם ביתרונות הרבים של השכחה: כשאנחנו לא זוכרים לעד מעשה פוגע זה או אחר – בכוחנו להתפייס ולא לנטור טינה. הרחקה של אירועים קשים ומכאיבים מהעבר עשויה לאפשר לנהל את החיים טוב יותר בהווה ולהפנות אנרגיה נפשית יקרה אל העתיד. "אני חי בזכות השכחה", אומרים אנשים רבים שהתנסו באירועים טראומטיים.?

הרשימה ארוכה. טוב נעשה אם נשכח את מה שלא נעים לנו לזכור: אנשים שזיכרון הקשרים איתם פוגע בנו, מקטין אותנו, מסיג לאחור. נשכח זיכרונות של כישלונות ושל החמצות שממשיכים להציק ולייסר. אנשים הרסניים ואירועים קשים צורכים אנרגיה נפשית יקרה בהווה, מקבעים בעבר, מונעים לגדול ולהתקדם ומותירים רגשות של אשמה וכעסים. אין בהם תועלת בעבורנו. עיסוק בהם רק מקנה להם נוכחות ומקום.

אפשר ללמוד לשכוח?

קשה ללמוד לשכוח. דווקא אירועים קשים נצרבים בזיכרון באמצעות מנגנונים מיוחדים.

איך בכל זאת אפשר לשלוט בהם?

כספת מוחית
זיכרונות שאנחנו מעלים לא פורשים כנפיים כמו ציפורים ונעלמים. להיפך. כל עלייה של זיכרונות קשים מחזקת אותם ומקבעת אותם בתודעתנו. עלינו להכין למענם כספת מוחית ולהניחם שם למשמרת. כך נחיה עם הידיעה שהם שם – לא נמחקו או בוטלו, אבל גם לא שבים ועולים ומציפים. זו הרחקה מכוונת. ומי שירצה לקרוא לה הכחשה, יכול לעשות כן. לפעמים אין כמו הכחשה כדי להמשיך וללכת.

רישום הזיכרונות והפקדתם
בספרות הזיכרון ידוע זכרן חריג ביותר, עיתונאי רוסי בשם שרשבסקי, שהיה מסוגל לזכור רשימה של עשרות פריטים לאחר הקראה אחת. הוא סיפר שכאשר רצה לשכוח דברים מסוימים, היה רושם אותם על פיסת נייר ושורף את הנייר בתנור. אפשר לאמץ את שיטתו, אך לא צריך תנור דולק לשם כך. יש המצליחים להרחיק מחשבות וזיכרונות מציקים באמצעות כתיבתם על פתק והנחתו למשמרת בצד..

הקצאת זמן מוגבל
נוכל להרחיק זיכרונות לא רצויים אם נקצה להם זמן. ההבטחה שבבוא הזמן (מחר או אחרי החגים) נחזור אליהם, מרגיעה אותם.

עיסוק בפעילויות שונות
עיסוק בפעילויות ובאמנויות שונות, בעיקר יחד עם אנשים אחרים, הוא דרך אפשרית להרחקת זיכרונות. אין כמו מוזיקה, שירה, ציור, ריקוד וכל פעילות גופנית כדי להסיח את דעתנו, להשכיח, להרחיק זיכרונות כואבים ומחשבות טורדניות ולמלא את ראשנו צלילים וצבעים, הרגשת סיפוק, שביעות רצון ועניין.

האם אפשר לשפר את הזיכרון?

כבר אלפי שנים מנסה האדם לשלוט על זיכרונו ולשפרו. בעבר הרחוק, בימים שבהם ידיעת קרוא וכתוב לא הייתה נפוצה, היכולת לזכור הייתה סגולה חשובה שהקנתה יתרון ומעמד חברתי גבוה לאדם הזוכר.
היוונים הקדמונים היו בין הראשונים שפיתחו שיטות לשיפור הזיכרון. ספק אם משוררים היו מסוגלים לדקלם בשלמותה את האיליאדה של הומרוס על 16 אלף הבתים שלה, משימה שארכה שעות וימים, לולא השתמשו בעזרי זיכרון שונים.

בשנים האחרונות, על רקע ממצאי מחקרים בנוגע לגמישות המוח האנושי, התעורר עניין מדעי ומחקרי מחודש ביעילותן של השיטות השונות לשיפור הזיכרון ובשאלה איך הן פועלות. מזווית ראייה פסיכולוגית, שיפור הזיכרון פירושו שינוי באופן שבו עושה אדם שימוש ביכולת הזיכרון. השיפור הזה ייעשה באמצעות למידת שיטות ועזרים המסייעים להפעיל את הזיכרון בדרך יעילה יותר. ע"כ

בשיטה זו הגישה למוח האדם וזכרונו ודימיונתייו ומחשובות שלו הינה קצת אחרת מהנאמר במאמ זה הוצג בפניכם וכדלהלן:

על פי היהדות