בשנת תשע"ט, זמן מה לפני חג הפורים, קבלתי יום אחד טלפון מאחד מהאנשים שמשתתפים בשיעורים שאני מוסר מידי שבוע באחד מבתי כנסיות בחיפה, שאני אברך את אמו שתצליח בבדיקה שהיא אמורה לעבור, מאחר שמצאו לה גידול בבטנה ה' ישמור.
אני אכן ברכתי אותה בע"ה שיהיה בסדר, בזכות שבנה ונכדה באים לשיעור תורה במסירות של ממש.
אחר שבוע בדיוק – הוא דיבר עמי ביום רביעי, יום שלישי לאחר מכן אחר שחזרתי משיעור בבית כנסת אחר, אני מקבל טלפון ומעבר לקו מדבר אותו האיש שאמו היתה אמורה לעבור ניתוח…
אני שואל אותו: מה שלום אמך?
והוא משיב: אתה לא תאמין… אתמול היינו בביה"ח הדסה עין כרם בירושלים, וזאת לצורך פענוח צילום סי טי שעשו לאמי לוודא את חומרת הגידול שחששו לו, את הצילום ביצעו בביה"ח לפני יומיים ואתמול עמדו צוות הרפואי והפרופסור הבכיר ובאו לראות הצילום על מנת לתת הנחיות להמשך…
תדהמה השתררה בחדר שבו שהתה אמי באותו הזמן….
מה קרה ? …
ופתאום נזעק הפרופסור: היה כאן נס רפואי… אלו לא הצילומים העדכניים, לא יתכן. הגידול נעלם כליל.
ואז הוא שאל אותי, מספר לי האיש בטלפון: מה קרה כאן כעת?
והוא אמר לו שהוא משתתף קבוע בשיעור תורה פעם בשבוע במקום מגוריו בחיפה, ואותו הרב שמוסר את השיעור ברך את אמי…
ואכן היא ברוך השם החלימה ושוחררה מבית החולים.
מה כוחה של מסירות נפש של תורה, עד היכן מגיעה.